28 ינואר 2025
יום לאחר יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שנקבע על ידי האו"ם, התקיים במרכז לסיינטולוגיה ביפו ערב מרגש ומעורר מחשבה. האירוע חיבר בין זיכרון עברה האפל של האנושות לבין מאבק עכשווי וקריטי – המאבק על זכויות אדם בתחום בריאות הנפש.
ב-27 בינואר 1945, הצבא האדום שיחרר את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בשנת 2005, קבעה עצרת האו"ם את התאריך הזה כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. זהו יום שבו העולם כולו מתכנס לזכור את שישה מיליון יהודים ומיליוני קורבנות נוספים שנרצחו בשואה, ולהתחייב שוב ושוב: "לעולם לא עוד".
להבדיל מיום השואה הישראלי, שחל בכ"ז בניסן ומתמקד בזיכרון הלאומי הישראלי, יום הזיכרון הבינלאומי הוא מאמץ גלובלי להנציח את זכר הקורבנות ולהילחם באנטישמיות וברשעות באשר הן.
ספי פישלר, ממארגני האירוע, פתח את הערב בהסבר מרתק על הקשר ההיסטורי בין השואה לבין הפסיכיאטריה הנאצית. לפני שהשואה החלה, הפסיכיאטריה הגרמנית מימשה תוכנית רצח מטופלים. הרצח החל ב״תכנית הילדים״, במהלכה נרצחו 10,000 ילדים שאובחנו כבעלי מוגבלות נפשית או פיזית, ולאחר מכן התפתח לתכנית "T4" – רצח ממוסד של מטופלים פסיכיאטריים שנחשבו "לא ראויים לחיות" בתאי גזים בשישה מרכזי קטל. תוכנית זו, שהתבצעה בין 1941-1939 ושימשה אבן דרך לשואה עצמה, גזלה את חייהם של למעלה מ-70,000 אנשים עם מוגבלויות נפשיות ופיזיות (יותר מ-95% מהנרצחים נשלחו אל מותם בגלל אבחונים ללקות פסיכיאטרית).
לאחר הפסקת התכנית ב-1941 הועברו הצוותים של מרכזי ההרג הפסיכיאטריים לפולין, שם הקימו את מחנות ההשמדה חלמנו, בלז׳ץ, סוביבור וטרבלינקה, אשר שיחקו את החלק העיקרי בשואת היהודים (1,750,000 נרצחים).
אך הפסקת התכנית הרשמית של רצח המטופלים הפסיכיאטריים היתה סמלית בלבד: הרצח עצמו המשיך כמעט בכל מחלקה, מוסד או בית חולים פסיכיאטרי במדינה באופן לא מאורגן, בין אם בהרעלה או בהרעבה (ולפעמים אפילו בהלם חשמלי). עד סוף המלחמה נרצחו יותר מ-230,000 מטופלים נוספים בדרך זו.
עמותת מגן לזכויות אנוש בישראל, הזרוע הישראלית של CCHR (Citizens Commission on Human Rights), ממשיכה להעלות את המודעות לפשעי העבר הללו כדי להתריע על הסכנות לזכויותיהם של מטופלים ולהבטיח שזכויות אדם בסיסיות לא יופרו שוב לעולם בשם "טיפול רפואי".
ארגון CCHR נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה והפסיכיאטר והסופר ד"ר תומס סאס. מאז, הארגון פעל ללא לאות לחשוף התעללויות בתחום בריאות הנפש, והוביל לחקיקת למעלה מ-150 חוקים ברחבי העולם להגנה על אנשים מפני שימוש לרעה בפסיכיאטריה.
בין ההישגים המרשימים: חשיפת "מחנות עבדים" פסיכיאטריים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, שבהם אלפי אפריקאים הוחזקו בכפייה וטופלו באלימות; סגירת 97 בתי חולים פסיכיאטריים באיטליה לאחר שנחשפו תנאים מחרידים; והכרה מצד האו"ם בתרומת CCHR ל"רפורמות גדולות רבות" בתחום זכויות אדם.
כוכבת הערב הייתה רותם פאר, מתמודדת נפש, פעילה ולוחמת חופש אמיתית. רותם, שמייצגת מתמודדי נפש ובעלת קבוצות ברשתות החברתיות עם למעלה מ-80,000 עוקבים, היא קול מוביל במאבק לזכויות מטופלים פסיכיאטריים בישראל.
רותם מופיעה בוועדות בכנסת, פועלת לחקיקה ולרפורמה, ומייצגת מתמודדי נפש שזכותם להיות חלק מקבלת ההחלטות על הטיפול והגורל שלהם. היא מופיעה בכל הכנסים הפסיכיאטריים בארץ, ולא פוחדת להעלות את השאלות הקשות.
בספרה האוטוביוגרפי, רותם מתארת כיצד אושפזה בכפייה בגיל 13, ואת ההתעללות הנוראה שעברה – כולל קשירה למשך 24 שעות רצופות. סיפורה האישי, שסופר בערב בכנות מזעזעת, הותיר את הקהל מושתק. "אנשים ממש היו על הרצפה," סיפר ספי. "היא הייתה מדהימה".
לאחר רותם, עלה לבמה עמנואל פישר, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ומתמודד נפש. עמנואל יצר הצגת יחיד מרגשת שבה הוא משתף בהתמודדות האישית שלו, ומראה דרך אחרת – דרך של כוח, אומץ ויצירתיות.
במהלך הערב, הציג עמנואל שתי יצירות אמנות מיוחדות שיצר, של דמות של אדם היוצא מהמסגרת – מטאפורה עוצמתית לחופש מהכבלים של סטיגמה וטיפול כפוי. היצירות נמכרו בהרף עין וקידמו תרומות לעמותת מגן לזכויות אנוש, וכל קונה קיבל גם עותק של ספרה של רותם לטובת המטרה.
הערב במרכז לסיינטולוגיה היה תזכורת חשובה שזיכרון השואה אינו מסתכם במבט אל העבר בלבד. הוא מחויבות לפעולה היום – להילחם בכל מקום שבו זכויות אדם מופרות, גם כשזה קורה מאחורי דלתות סגורות של מוסדות "רפואיים".
המרכז לסיינטולוגיה גאה לתת במה למאבק החשוב הזה, ולהיות חלק מהמסע לעולם שבו כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, זוכה לכבוד, לבחירה חופשית ולזכויות אדם בסיסיות.
