22 אפריל 2025
בערב יום השואה האחרון התקיים לראשונה במרכז לסיינטולוגיה ביפו אירוע "זיכרון בסלון" מרגש ומשמעותי, בו אירחנו את מריאן סוחר, שורדת שואה בת 92. האודיטוריום היה מלא מפה לפה באנשים שבאו להקשיב לסיפורה המרתק ולקחת חלק במסורת ישראלית חשובה זו.
מהו "זיכרון בסלון"?
"זיכרון בסלון" הוא מיזם חברתי שהוקם בשנת 2011 על ידי עדי אלטשולר ונדב אמבון, המציע אלטרנטיבה אינטימית ומשמעותית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. המיזם מעביר את זיכרון השואה מהטקסים הממלכתיים והעצרות ההמוניות למפגשים אישיים, משמעותיים ומרגשים המתקיימים בסלונים פרטיים, מקומות עבודה ומרחבים קהילתיים.
כל מפגש של "זיכרון בסלון" מורכב משלושה חלקים עיקריים: עדות של שורד/ת שואה או בן דור שני, חלק אומנותי-שיתופי שבו המשתתפים מוזמנים לשתף, ושיחה פתוחה על נושאים הקשורים לזיכרון השואה. מאז הקמתו, השתתפו במיזם למעלה מ-2 מיליון איש בישראל ומחוצה לה, בכ-65 מדינות ברחבי העולם.
מריאן סוחר – סיפור של אופטימיות
מריאן סוחר, כיום בת 92, הייתה ילדה בת 8 כשחייה השתנו בצל השואה. סיפורה מציג פרספקטיבה ייחודית ומעוררת השראה על התקופה האפלה ההיא.
בזמן המלחמה, מריאן, אמה ושני אחיה התינוקות הסתתרו במשך שלוש שנים במבנה נטוש באזור כפרי במרכז צרפת, ללא חשמל וללא מים. למרות התנאים הקשים, מריאן זוכרת את התקופה באופן שונה מהמצופה: "כמה שאני מתאמצת לחפש את הקושי ואת העצב, אני כל הזמן זוכרת את הגינה היפה ואת היערות, אני לא מצליחה לעורר משהו אחר מאשר רגש של כיף"
היום, מריאן מעידה על עצמה: "אני מרגישה מאושרת מאוד. זו התקופה הכי טובה שלי בחיים. אני מרגישה חופש, חופש ענקי. חופש של מיקום, של פעולה, אין דברים שעוצרים בעדי לעשות מה שאני רוצה".
ערב מלא השראה באודיטוריום
באירוע שהתקיים באודיטוריום המרכז לסיינטולוגיה ביפו, מריאן חלקה את סיפורה האישי מנקודת מבט ייחודית – זו של ילדה קטנה שחוותה את השואה. היא תיארה כיצד למרות התנאים הקשים, הרעב והסכנה, היא מצאה דרכים להסתגל ולשרוד.
"היא הסבירה את כל נקודת המבט שלה לגבי הישרדות, והראתה שהכל עניין של נקודת מבט," סיפרה הגר, מנחת האירוע. מריאן הציגה מצגת תמונות מאותה תקופה – הנעליים הקשות העשויות מעץ שנאלצה לנעול, הבית שבו הסתתרה, ועוד פריטים שממחישים את התקופה.
האופן שבו מריאן שילבה בסיפורה אנקדוטות ואף הומור היה מרתק. היא סיפרה כיצד כילדה לא תמיד חשה ברעב כי מצאה פתרונות יצירתיים: "היא הייתה הולכת לגינה ואוכלת ירקות, שותה ביצים ישר מהתרנגולות," שיתפה הגר. מריאן אף סיפרה שאמה כעסה עליה בבגרותה כשאמרה שלא הרגישה רעב בתקופה הקשה.
הקהל היה מרותק לסיפוריה, ובמקומות מסוימים אף צחק יחד איתה, מתפעל מיכולתה לראות את האור גם בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האנושית.
מסר של תקווה ואופטימיות
הסיפור של מריאן נושא מסר עוצמתי של תקווה ואופטימיות. כשורדת שואה, היא מייצגת את היכולת האנושית הבלתי רגילה להתמודד עם קשיים עצומים ועדיין למצוא את הטוב בחיים. גישתה החיובית והדרך שבה היא בחרה "לחיות בשמחה ובאופטימיות" – מעוררת השראה.
כפי שניתן לראות מעדויות של שורדי שואה רבים, הם לקחו על עצמם את שליחות הזכירה: "הזיכרון צריך להוליד למעשה ולמחויבות מוסרית. הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכח ליצירת עולם טוב יותר".
בסיום האירוע, התרגשות רבה אפפה את האולם.
"אחרי האירוע כולם עמדו בתור ארוך כדי לדבר איתה ולהודות לה", תיארה הגר.
המרכז לסיינטולוגיה ישראל העניק למריאן תעודת הוקרה מטעם "זיכרון בסלון" וזר פרחים כאות הערכה על נכונותה לשתף את סיפורה האישי ולהעביר את לפיד הזיכרון לדורות הבאים.
אירוע "זיכרון בסלון" הראשון במרכז לסיינטולוגיה היה הצלחה גדולה, והשאיר רושם עמוק על כל הנוכחים. דרך סיפורה של מריאן, הקהל קיבל תזכורת חשובה לא רק לזוועות השואה, אלא גם לכוח האנושי למצוא אור גם בתקופות האפלות ביותר.
"יש לנו זכות והזדמנות לשמוע את אחרוני השורדים שעדיין איתנו," כפי שכתוב באתר זיכרון בסלון. "זיכרון בסלון קורא לכם לארח אותם, להקשיב להם, לחבק אותם. כל עוד אפשר. כל סיפור הוא עולם ומלואו. כל שורד הוא אוצר."
